המאבק לשחרור פולארד 35 שנה!

למה פולארד בכלא / משה פייגלין

שני אנשים ברחו מאימת האמריקנים אל חומותיה המגוננות של שגרירות ישראל. האחד : ישראלי ,אל"מ אביעם סלע – קצין בכיר בחיל האוויר, שהיה המפעיל של יהונתן פולארד. השני: יהודי , פולארד עצמו.

את שניהם דרשו האמריקנים במלוא התקיפות. את הישראלי – חילצה ישראל על אף כל הלחץ האמריקני. היהודי הושלך אל מחוץ לשערי השגרירות.

זה כל הסיפור.

פולארד בכלא כי הוא יהודי.

שחרורו של פולארד אינו עניין אמריקני, לא משום שאין לאמריקנים חלק בסיפור, אלא משום שאילו רצתה ישראל באמת ובתמים לשחררו , היה פולארד משוחרר מזמן. בישראל אין ספור סוכנים אמריקנים, רבים נתפסו, חלקם פועלים בידיעת ישראל, אחד מהם אף הפך לח"כ וחבר בוועדת החוץ והבטחון עד שנחשף – וישראל אפשרה את עזיבתו את הארץ. לו רצתה ישראל באמת את שחרורו של פולארד הייתה יכולה להשיג זאת באמצעות המידע המביך שבידה ובעוד אלף דרכים שקטות אחרות. המפתחות לשחרורו של פולארד נמצאים כולם בצד הישראלי –
אז למה פולארד עדיין בכלא?

פולארד בכלא כי הוא יהודי ולא ישראלי.

פולארד בכלא כי ישראל היא מדינת הישראלים – לא מדינה יהודית.

פולארד אינו המקרה הראשון של בגידה ישראלית.

ראול ואלנברג היה , שהציל רבבות יהודים ומת בכלא ללא נקיפת אצבע ישראלית, והיו המשתפי"ם ביש"ע שהוסגרו למרצחים, והיו הצד"לניקים שכרתו עמנו ברית דמים והופקרו לגורלם, והיו עוד ועוד.

בישראל שולטת תרבות של בגידה. וזה טבעי.
כי כשאינך יודע מי אתה, ממילא אינך יודע מי אויבך ומי אוהבך. אינך יכול להיות נאמן, אינך יכול לאהוב, וגם לשנוא .אינך מסוגל.

איך אמר עלינו דחלן – "אתם סתם מדינה…"
אנחנו סתם – פרווה כזה – שום דבר בעצם…

אז למי אכפת שולנברג הציל את "חלאת הגטאות" (כך כינה אותם ויצמן) מה להם ולנו.

ולמי אכפת מהמשת"פים – עכשיו ערפאת הוא האוהב והם בעצם אויבי השלום.

ולמי אכפת מהצד"לניקים – הם עשו את זה בשביל כסף.

ולמי אכפת מפולארד,היהודי האמריקאי.

ולמי אכפת מילד בנצרים שחוטף פגז.

ומנהג מונית – שלא היה צריך להיות שם.

איך אמר פעם רבין "רצה לקנות ביצים בזול" (אז שיתבייש ויקבר בשקט – אנחנו היינו בפלמ"ח(

ולמי אכפת מאישה חרדית שהתפוצץ לה הבית (ואם אתה חרדי אז מה אכפת לך מחילוניים…)

ולמי אכפת מנרצח בעל שם רוסי?

ולמי אכפת מעזאם עזאם?

ולמי אכפת מפולארד?

כי כששכחנו מי אנחנו – איבדנו את היכולת להיות נאמנים למשהו – ליהודים, לבעלי ברית, לכל דבר.

בעצם יש ציבור אחד שאכפת לו.והם הכפות הסרוגות. הם לא נבחרו לתפקידם באופן דמוקרטי.
גם המכבים לא.אבל הם שמייצגים היום את עם ישראל.
האחרונים שנותרו – עם. והם התקווה היחידה.
כשהם מפגינים למען פולארד זה אומר שעם ישראל נותר נאמן.

אם ראש הממשלה יאמר זאת – אין לדבריו כל משמעות.
אבל אם ילד בהתנחלות אומר זאת – זה אומר שעם ישראל לא בגד.

הציבור היחיד – שכציבור – יש לו אחריות כוללת לגורלו של עם ישראל, הוא הכיפות הסרוגות. לא השחורות, הסרוגות.ולכן הפעילות למען פולארד יוצאת מהציבור הזה, וממנו בלבד.
וכשהציבור הזה ינהיג, פולארד ישוחרר.

יחד נגשים את החלום של יהונתן!