האתר המחודש בבניה, ובתהליך של הכנסת חומרים רבים נוספים.

המאבק לשחרור פולארד 35 שנה!

חיפוש הצדק ליהונתן פולארד / אילנה פרידמן [מטרו-ווסט]

בשורות האחרונות של שבועת האמונים שלנו, ארה"ב מתוארת כמדינה שבה יש "חופש וצדק לכל".

 

אם נסקור את החיים בארה"ב דרך משקפי ההיסטוריה נוכל לראות שהיא מטובלת בעדויות על כך שהשקפה זו על החיים לא תמיד עבדה. לא תמיד היה קיים צדק בארה"ב. כך למשל במקרהו של דרד סקוט שהוחזר ל"בעליו" על ידי סמכות של לא פחות מאשר בית המשפט העליון של ארה"ב, אשר הפעיל במלוא עוצמתו את החוקה שעומדת מאחורי הקונספציה שזה נורמלי וטבעי לחלוטין שאדם אחד יהיה בעליו של אדם שני.

 

מקרהו של יהונתן פולארד יכול להוות דוגמא נוספת למקרה כאלה, רק באיזור שונה לחלוטין של הצדק.

 

על פניו המקרה נראה פשוט. בשנת 1985, פולארד, אזרח עובד בצי האמריקאי בתור מנתח מודיעין, הוא מואשם באספקת מידע מסווג למדינת ישראל, בת ברית של ארה"ב. פולארד הודה באשמתו והכיר בכך שלא נהג כשורה. הוא הודה באשמה ונשפט למאסר עולם שמתוכו הוא כבר ריצה 18 שנה. ובזאת נגמר הסיפור.

 

אבל האם זה אכן כך? דברים אינם תמיד כפי שהם נראים מבחוץ. עיון מעמיק יותר במקרה זה צריך להדליק נורות אדומות אצל אלו שקידשו את ערך ה"חירות", ואת מערכת הממשל שמבטיחה "צדק לכל". ליהונתן פולאד לא ניתן הצדק הזה.

 

בעקבות מעצרו בשנת 1986, פולארד הודה באשמה והגיע לעסקת טיעון עם הממשל הפדרלי. בהסכם זה הוא ויתר על זכות השתיקה שלו, ועל הזכות להליך שיפוטי ציבורי ומהיר (הניתנות לו על פי החוקה). הוא הסכים להודות באשמה של "קונספירציה לביצוע ריגול" ולשתף פעולה בצורה מוחלטת עם הממשל. בתמורה להודאתו ולשיתוף הפעולה המלא מצידו הממשל הסכים להדגיש בפני השופט במשפט את שיתוף הפעולה המלא של פולארד, ולהימנע מלבקש להטיל עליו מאסר עולם.

 

הרישומים מראים שבמשך חמישה עשר החודשים הבאים פולאד שיתף פעולה בצורה מלאה בעוד הממשל שנהנה מפירות עסקת הטיעון, כולל מניעת משפט בתיק של ריגול בעל סיקור גבוה בתקשורת, הפר את התחייבותו וביקש מהשופט להטיל עונש של מאסר עולם.

 

ואז יום לפני המשפט מזכיר ההגנה קספר ווינברגר הגיש הצהרה בת ארבעה עמודים לשופט, שבה האשים את פולאד בבגידה, פשע בו הוא לא הואשם מתחילה, ואשר אותו לא ביצע. (ההגדרה של בגידה: נתינת סיוע לאויב של ארה"ב).

 

בראיון בשנת 2002, וינברגר הודה שהמקרה של פולארד היה מקרה "מאוד מינורי". אבל בשנת 1987, הוא שיחק תפקיד מרכזי בסיפור, והנזק שאותו הוא גרם היה בלתי ניתן לתיקון. למרות שפולארד הואשם רק ב"קונספירציה לריגול", טענת הממשל שנתמכה על ידי הצהרתו של וינברגר שיכנעה את השופט לדון את פולארד לחיים בכלא.

 

בחודש מאי 2000, שני עורכי דין מניו-יורק, אליוט לאור (Eliot Lauer ) וג'קס סמלמן (Jaques Semmelman), לקחו על עצמם את ייצוגו של פולארד בהתנדבות. המקרה פנה מאז לכיוון חדש ובלתי צפוי. עורכי דינו גילו חמישה מסמכים הנוגעים למשפט, אשר הוסתרו מאז חודש מרץ 1987.

 

למרות שהם עברו תהליך ארוך כדי להשיג סיווג ביטחוני גבוה (ברמה של "סודי ביותר") כדי שיוכלו להגן על פולארד, הם בכל זאת לא קיבלו אישור גישה למסמכים קריטיים אלו.

 

ניתן רק לנחש את הסיבה לרמה הקיצונית של סודיות הנשמרת סביב המקרה. אולי ניתן למצוא תשובה על ידי הבנת התקופה.

 

במהדורה משנת 1991 של חדשות איי.בי.סי. חקרה את מעורבותה של ארה"ב בתנועת נשק, טכנולוגיה, כסף, ומידע מודיעיני לעיראק במהלך שנות ה-80 המוקדמות. על פי המנחה טד קופל (Ted Koppel), "חוקים של ארה"ב הופרו, למרות שהמדיניות הרשמית של ארה"ב היתה ששום עזרה לא תוגש לאף אחד מן הצדדים", במלחמה המתמשכת בין איראן לעיראק. העיראקים בנו מפעלי כימיקלים ונשק בעזרתינו (את אותם מפעלים הפציץ חיל האוויר שלנו במהלך מלחמת המפרץ בשנת 1991), בעוד מדינת ישראל , בת בריתנו הנאמנה מאז היווסדה בשנת 1948 היתה מטרה ידועה של העיראקים.

 

לפי הסכמים בין ארה"ב לישראל, מידע מלווינים אודות בנייה של האויב היה צריך להיות משותף בין שתי המדינות, אך לא כך היה. זה היה אופי המידע אותו העביר יהונתן פולארד לישראל. המידע הזה לא סיכן את ביטחוננו וגם לא סיכן אף סוכן שלנו.

 

לעומת זאת המידע סיפק לישראל מידע קריטי אודות איום על בטחון המדינה שלהם, מידע זה היה חייב להיות משותף עם ישראל לפי תזכיר הבנות משנת 1983. אך מכיון שהמידע היה מסווג והעברתו לא היתה מאושרת מסירתו הוגדרה כריגול.

 

שיחרור המידע אודות מעורבותה של ממשלתינו בבנית כוחה הצבאי של עיראק בו בזמן שהעוינות ביננו לבין עיראק הלכה וגדלה היתה לכל הפחות מביישת קשות את ממשלתינו. עדיף להקריב בן-אדם אחד מאשר להסתכן בסקנדל. אולי זו הסיבה שבגללה תיקים רבים הנוגעים למקרה של פולארד חסויים עד היום, ומדוע יהונתן פולארד ממשיך לרצות מאסר עולם.

 

אלו אשר העידו עדות שקר , שהפרו הסכמי נאמנות, וששלחו אדם לכלא לרצות עונש העולה עשרות מונים על חומרת פשעו יזכרו אצלינו לדראון עולם.

 

הרשעתו התבססה על עדות חלשה ומנעה ממנו את היחס המגיע לכל אזרח אמריקאי על פי חוק.

 

גזר דינו של יהונתן, מאסר עולם, ניתן על סמך עדות שקרית ומעוותת, עובדה זו מנעה ממנו מלזכות בהליך משפטי הוגן, אשר על פי החוק מגיע לכל אזרח אמריקאי.

 

הגיע הזמן לפתוח מחדש את התיק ולאפשר ליהונתן פולארד לקיים את המשפט הציבורי לו הוא מעולם לא זכה.

 

_ _ _ _ _ _

 

תרגום: יאיר רגב

 

 

המאמר באנגלית