כנימוקים לבקשתם הביאו העותרים את השיר הבא, פרי עטו של המשורר:
"ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך,
דורשי שלומך והם יתר עדרייך
מים ומזרח ומצפון ותימן, שלום –
רחוק וקרוב שאי מכל עברייך,
ושלום אסיר תאווה
נותן דמעיו כטל – חרמון
ונכסף לרדתם על הררייך
לבכות ענותך אני תנים
ועת אחלום שיבת שבותך,
אני כינור לשירייך".

הוועדה החליטה כי אין להיעתר לבקשה, הואיל ולפי החוק על המועמד להיות תושב ישראל ואזרח ישראלי מכוח חוק השבות. אין בשיר זה כדי להוכיח נתונים אלו. יתר על כן, קובעת הוועדה: "מנין לנו שעם שחרורו הוא ירצה לבוא ולהתיישב במדינת ישראל". הוועדה הסתמכה בהחלטתה על תקדים פולארד.