מי שאינו נלחם בעד גיבורנו יהונתן אלא מפקיר אותו, הרי הוא מעין מעיד עדות שקר פעמיים ביום כאשר הוא אומר ערב ובוקר "שמע ישראל ד' אלוהינו ד' אחד". "בעל התניא" מסביר כי אחדות ד' היא אחדות עם ישראל, כיוון שריבונו של עולם מתגלה בעולם דרך עמו. מי שאינו מבין שעם ישראל הוא אחד, גם אינו מבין שד' אחד, ושכל אחד מישראל הוא ניצוץ וחלק אלוה ממעל. במה מדבר בעל התניא? במצוות הצדקה. יש יהודים עשירים שיש להם כל טוב, אוכלים ושותים, ויש עניים שאין להם מה לאכול. העשירים אינם מעניקים להם מטובם, אלא נותנים להם מהעודפים שממילא אינם צריכים. לא! צריך שמפיתו אשר לפיו ייתן חלק לעניים. אם לא, זה סימן שאינו מבין שעם ישראל הוא עם אחד ואינו מבין שד' אחד (תניא, איגרות הקודש איגרת ט).

שם מדובר בצדקה כלפי אדם שאין מכירים רק יודעים שהוא יהודי. פה אין מדובר בצדקה. יהונתן אינו צריך את הכסף שלנו, אדרבה, מן המעט שיש לו, הוא מעניק לאחרים, אלא הוא צריך את החופש, את האור, את השמש. הוא צריך לדרוך על ארצנו. איך אנחנו יכולים להמשיך ליהנות מן האור ומן השמש כאשר ליהונתן אין. אם הוא בבית-הסוהר ואתה פה, אז אתה חצי פה וחצי בבית-הסוהר (עיין 'יערות דבש' לרבי יהונתן אייבשיץ)! כי כל ישראל ערבים זה לזה (סנהדרין כז א). אם כך היה עם ישראל חש, תחושת אמת זו, יהונתן היה כאן מזמן.

יתר על כן, אין מדובר בסתם אדם שאיננו מכירים, אלא באדם שבזכותו רבים מאיתנו פה, בחיים. הוא נתן לנו חיים, ואנחנו לא נאבק לתת לו חיים?! מי שאינו מבין זאת ואומר שמע ישראל, הינו משקר.

השכחה הזאת היא סיבתה של צרות רבות. השכחה שאנחנו עם אחד וכל ישראל ערבים זה לזה היא הגורמת לכך שבארצנו יש עשירים המבזבזים כסף על שטויות והבלים ויש עניים שבקושי משיגים אוכל.

והיא השורש לכך שיש רוצים לעקור חבלי ארץ ישראל, כאילו כל ארץ ישראל אינה שייכת לעם ישראל, אלא כל יהודי לעצמו.

והיא גם הסיבה לכך שהתורה נופלת, כי זאת התורה האחת של העם האחד. בשביל פדיון שבויים מוכרים ספר תורה. אם כן, כיצד נלמד תורה? אלא, אם אינך פודה שבויים, אין לך מה ללמוד תורה! התוספות תמהים שלא כתוב בפירוש בגמרא שמוכרים ספר תורה כדי לפדות שבויים אלא רק כדי ללמוד תורה ולישא אישה (מגילה כז א). הם משיבים שאין צורך לכתוב, זה פשיטא, זה מובן מאיליו (תוספות בבא-בתרא ח ב ד"ה פדיון שבויים מצווה רבה היא). הרי כל התורה כולה עומדת על כך שאנו עם אחד.

לכן, כולנו העומדים כאן, הננו מודיעים לכל הממשלה ולכל הכנסת, לכל העם היושב בציון ולכל העם היהודי בכל אפסי ארץ ולכל אומות העולם, שיהונתן הוא אחינו, הוא בשר מבשרנו, ואנחנו לא נשקוט ולא ננוח עד שיהיה אתנו בארצנו וישמח איתנו במהרה בימינו.