מאמרים נוספים
מתי גולן [גלובס]
בלי פולארד אין מדליה
מי חושש משחרור פולארד (וגם מהמבקר)
שעתה היפה של לבנת
ממשלה מרושעת

 

 

שעתה היפה של לבנת / מתי גולן [גלובס]  
ט"ז חשון התשס"ו | 18/11/2005
 
   

לא הרבה פעמים בחיי יצא לי להסכים עם שרת החינוך, לימור לבנת, כאשר יוסי שריד נוקט עמדה הפוכה. למעשה, אני בטוח שהמקרה הזה הוא הראשון, ולא אתפלא אם גם האחרון. אבל מה לעשות, אני לא מסכים לביקורת שמתח ח"כ יוסי שריד על שרת החינוך בעניין המתייחס לג'ונתן פולארד. האם יש הצדקה לצעדה הלא שגרתי של לבנת, או שזהו "גימיק" כטענת שריד? בשביל לגבש דעה צריך לדעת את העובדות לאשורן, ואלה הן: פולארד עבד כאנליסט בשירות מודעה

המודיעין של חיל הים האמריקני. בנובמבר 1985 הוא נעצר באשמת ריגול למען ישראל והואשם בסעיף אחד של העברת מידע מסווג לבעלת ברית בלא כוונה לפגוע בארה"ב. הוא שיתף פעולה עם חוקריו ובסופו של דבר נחתמה עסקת טיעון. פולארד הורשע ונידון לעונש של מאסר עולם, עם המלצה שלא לשחררו על תנאי לעולם. כל ממשלות ישראל עשו מאמצים להשיג חנינה לפולארד, אולם כל הבקשות נתקלו בהתנגדות נחרצת של וושינגטון.

ביום שני הקרוב ימלאו 20 שנה למעצרו של פולארד. לרגל האירוע הורתה לבנת לבתי הספר לקבוע ביום זה שעת מחנך, שתוקדש ללימוד פרשת פולארד, תחת הכותרת "כל ישראל ערבים זה לזה". לבנת אומרת, כי "המחויבות של ישראל כלפי פולארד היא חלק מהמורשת היהודית והתרבותית: לא מפקירים חייל בשטח".

לא בקלות הכירה ישראל בפולארד כ"חייל" שלה. המדיניות בשנים הראשונות של הפרשה היתה להתכחש אל פולארד ולהכחיש שפעל למען ישראל. רק בשנת 1998, 13 שנים לאחר מעצרו ורק לאחר התערבות בג"ץ, הודתה ישראל בפומבי ובפה מלא, כי פולארד עבד למענה ובשירותה. בהודעה שיצאה מטעמו של היועץ המשפטי בלשכת ראש הממשלה נאמר, כי "פולארד היה סוכן ישראלי, שהופעל על ידי מי ששימשו בעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת, הלשכה לקשרי מדע. לאור עובדה זו מכירה ממשלת ישראל במחויבותה כלפיו, ומוכנה לשאת באחריות מלאה הנובעת מכך".

לאחר שנעצר טען פולארד להגנתו, כי הסכים לרגל למען ישראל מכיוון שגורמים מסוימים במערך הביטחון הלאומי בארה"ב מונעים במכוון מידע בתחומים רגישים וחיוניים לביטחונה של ישראל. האם המידע שהעביר פולארד היה שווה את הנזק שגרמה הפרשה ליחסים ישראל עם ארה"ב? את זה קשה לאמוד, מה שבטוח שהיא גרמה הרבה מאוד נזק לפולארד עצמו, למעשה הרסה את חייו.

האחריות של ישראל כלפי פולארד לא נובעת רק מכך שפעל בשירותנו. יש גם עניין העונש. זה לא עונש רגיל, בלשון המעטה. צריך לשים לב: פולארד הורשע על העברת מידע ללא כוונה לפגוע בביטחון ארה"ב. בשפה הפלילית קוראים לזה "ללא כוונה פלילית", אצלנו זיכו כמה אנשי ציבור רק בגלל עניין הכוונה, ומכל מקום העדר כוונה הוא תמיד מניע להקלה בעונש. ואולם, למאסר העולם הוסיפו המלצה לא לשחרר אף פעם. כלומר: מאסר עולם - עד עולם! לאדם שאפילו לא הורשע בבגידה, או בפגיעה בביטחונה של ארה"ב, רק העברת מסמכים מסווגים שכמותם מעבירים פוליטיקאים בכל העולם לעיתונאים.

ברור לגמרי שעונש כזה דרקוני, אכזרי אפילו, שאינו עומד בשום פרופורציה למעשה, לא היה מופנה כלפי האדם ג'ונתן, אלא כלפי המדינה ששלחה אותו. הכעס האמריקאי היה, ועדיין הינו, גדול ואמיתי. אפילו מוצדק: "הנה בעלת בריתנו, מדינה שאולי קיימת במידה רבה בזכותנו, והיא באה לרגל אצלנו?" באמת מעשה שלא ייעשה. צריך להעניש את מישהו. אבל את מי? בישראל לא יכולים לפגוע יותר מדי, בגלל מכלול של סיבות מדיניות ופוליטיות. אז ננקום לא במי שהכי מגיע לו, אלא במי שהכי קל. ג'ונתן פולארד.

כלומר, לא רק עצם המאסר, אלא גם התקופה הארוכה, הארוכה מנשוא, שפולארד יושב ועוד יישב - היא בגלל מחדל נוראי של אנשים אצלנו. לכן פולארד הוא באמת חייל. ובאמת פצוע. ובאמת נעזב בשטח. ובאמת טוב שילדי ישראל יכירו את הפרשה, ויוקירו את האדם פולארד ואת מעשיו. ובאמת מגיע ללבנת יישר כוח על כך. "