אודות המאבק

לגירסא להדפסה לחץ כאן

בע"ה טבת תשפ"ג (12.22)

תקציר פרשת פולארד:

1. העברת מידע: יהונתן ג'יי פולארד נולד למשפחה יהודית אמריקאית בשנת תשי"ד (1954), ובגיל 25 התחיל לעבוד באגף המודיעין של חיל הים האמריקאי. במסגרת עבודתו המודיעינית, נחשף פולארד למידע מודיעני בעל חשיבות ביטחונית קריטית לישראל –  שעסק בפיתוח נשק להשמדה המונית במדינות ערב כנגד ישראל. בניגוד להסכם עם ישראל, ארה"ב לא העבירה אליה את המידע. יהונתן נאלץ לעשות זאת בעצמו על פי צו מצפונו (כדי למנוע מישראל סכנה של שואה שניה), ולפי בקשתה של ישראל, ועל כך הוא קיבל מאסר עולם. פולארד הביע חרטה על מעשהו פעמים אחדות, וכן מדינת ישראל התנצלה והביעה חרטה על הפעלתו.
   
   
2. חסר תקדים: יהונתן פולארד היה האדם היחיד בהיסטוריה של ארה"ב שנידון למאסר עולם בשל ריגול עבור מדינה ידידותית. העונש הממוצע בארה"ב במקרים דומים עמד על שנים ספורות בלבד בכלא, כאשר בשום מקרה לא נגזר עונש המתקרב אפילו לתקופה של 20 שנה. גם מרגלים שפעלו עבור מדינות אויב, נשפטו במקרים רבים לזמן קצר בהרבה מזה שנגזר על פולארד.
   
   
3. בכירי ארה"ב תומכים בשחרור פולארד: במשך השנים, ובעיקר ב-10 השנים האחרונות, הצטרפו בכירי ממשל, ביטחון ומשפט אמריקנים, לדרישה לשחרור פולארד כצדק אמריקאי. ביניהם היו מזכירי המדינה לשעבר קיסינג'ר ושולץ, ראש ה-CIA לשעבר ג'יימס וולסי, התובע הכללי לשעבר מייקל מוקאסי, סגן שר ההגנה לורנס קורב, עשרות חברי קונגרס וסנטורים, מנהיגי יהדות ארה"ב מכל הגוונים ועוד רבים. זאת מאחר שנעשה לפולארד עוול, והעונש שהוטל עליו היה חסר פרופורציה לחלוטין,    ביחס לעבירה בו הורשע.
   
   
4. עוול: גזר הדין חסר התקדים הוטל על פולארד למרות שוויתר על זכותו למשפט במסגרת עיסקת טיעון, כשבתמורה לכך סוכם כי יגזר עליו מספר משמעותי של שנים בכלא, אך לא מאסר עולם. יתירה מכך, לאחר שנים התברר כי הייתה הבנה בין מדינת ישראל לממשלת ארה"ב, כי פולארד לא יישב יותר מ- 10 שנים בכלא. אך בפועל, הבנה זו הופרה.
   
   
5. קספר ווינברגר: הגורם המרכזי להפרת עסקת הטיעון הייתה התערבותו של מזכיר ההגנה (דאז) קספר ווינברגר, שדרש מהשופט להטיל על פולארד עונש מקסימאלי. שנים לאחר מכן, בשנת תשס"ב (2002), כאשר התראיין ווינברגר בנוגע לפרשה ונשאל מדוע לא הזכיר אותה באוטוביוגרפיה שלו, הוא השיב כי – "מדובר היה בעניין מינורי שנופח מעבר לכדי מידותיו האמיתיות".
   
   
6. אשמות שווא: הבכירים האמריקאים המכירים את החומר המסווג בפרשה, קובעים שפולארד הואשם בהאשמות שווא על דברים שכלל לא עשה. הדבר התברר בוודאות בשנים האחרונות, עם חשיפת מסמכי הסי.אי.איי. בעניינו של פולארד, שאישרו את אמירתו של יהונתן במשך כל השנים, שהמידע שהעביר היה רק על איומים ביטחוניים ממדינות ערב ולא על ארה"ב.
   
   
7. מסמכי הסי.אי.איי: לאחר שיהונתן הורשע ונידון למאסר עולם, חובר מסמך בידי צוות משותף של הפנטגון והסי.אי.איי, שבחן את  הנזקים שנגרמו לארה"ב בעקבות העברת המידע ע"י פולארד לישראל. המסמך שהיה חסוי במשך שנים רבות, פורסם בעיקרו בשנים האחרונות, והתברר שפולארד לא גרם נזק לארה"ב, והמידע  שהעביר היה רק על איומים ביטחוניים למדינת ישראל ממדינות ערב ולא מידע על ארה"ב. המידע לא פגע בביטחונה של ארה"ב, אלא סייע לישראל להתגונן מסכנות קיומיות.
   
   
8. ד"ר לורנס קורב: ד"ר לורנס קורב היה סגנו של קספר ויינברגר, שר ההגנה האמריקאי בתקופת פולארד,  והוא מכיר את כל הפרטים בפרשה. בשנים האחרונות ביקר ד"ר לורנס קורב בארץ פעמיים, במטרה לקדם את שחרור פולארד מתוך ראיה של הצדק האמריקאי. במסיבת העיתונאים התייחס ד"ר לורנס קורב לדו"ח הCIA שנחשף בעניין פולארד:             
   "אני חש חובה לפעול לשחרור פולארד משום שהעונש שריצה הוא חסר פרופורציה. כאמריקני אינני יכול להשלים עם חוסר הצדק שבדבר. ככל שנכנסים לעומקם של פרטי הפרשה, המסקנה שהאיש חייב להשתחרר רק מתחזקת. פולארד הוא האדם היחיד בתולדות ארה"ב שריצה מאסר עולם בגין ריגול עבור מדינה ידידותית, וישראל היא ללא ספק ידידה ולא אוייבת. העונש הממוצע על ריגול עבור מדינה ידידותית הוא מספר שנים בלבד. צריך לשחרר אותו לא בגלל אינטרסים אלא משום שזה הדבר הנכון לעשות. דו"ח ה-CIA שנחשף לאחרונה, הוכיח שהמידע שהעביר פולארד עסק בסכנות לישראל מצד מדינות ערב ולא במידע פנים אמריקני. הגילויים הללו חשפו לעיני הציבור את מה שאני ובכירים רבים נוספים, ביניהם ג'ורג' שולץ, הנרי קיסינג'ר, ג'יימס וולסי אומרים כבר מזה תקופה:                                                                          "האיש אמנם עבר עבירה והיה צריך להיענש, אולם הוא לא היה צריך לקבל מאסר עולם."
   
   
9. מצב רפואי: במהלך השנים התדרדר מצבו הבריאותי של יהונתן. בשבע השנים הראשונות ,יהונתן היה בצינוק בכלא מריון, לא ראה אור יום, התענה וסבל.  לאחר מכן הועבר לכלא באטנר בצפון קרולינה, אמנם לא בצינוק אבל בתנאים קשים מאוד. יהונתן שהתחבר בכלא לשורשי נשמתו לתשובה גדולה ושמירת תורה ומצוות, עבר ייסורים רבים, פיזיים ונפשיים. לא ניתן לו להניח תפילין ולשמור כראוי את השבתות והחגים. הוא לא קיבל אוכל כשר, ונאלץ להסתפק באוכל מינימלי ולהתמודד עם חברת אסירים של רוצחים ואנסים, שעם חלקם אף נאלץ לחלוק את תאו . במהלך השנים בכלא אושפז יהונתן שש פעמים בטיפול נמרץ, וסבל ממחלות רבות.לאחר שחרורו קיבל יהונתן טיפול רפואי ומצבו השתפר, אולם לא לגמרי, והוא סובל עדיין מבעיות רפואיות שונות.
   
   
10. קונסנזוס: בשנים הראשונות לא לקחה מדינת ישראל את האחריות בעניין פולארד, ובהתנהלות כושלת הופקר יהונתן לעונשו הקשה של מאסר עולם בכלא האמריקאי. אולם במשך השנים, ולאחר שהתחיל מאבק למענו בארץ, השתנה יחסה של מדינת ישראל והיא הכירה באופן רישמי ביהונתן פולארד כסוכן ישראלי שפעל למענה, ועליה האחריות המלאה הנובעת מכך.
    
    

בתשנ"ח (1998) כמעט שוחרר פולארד – כאשר רוה"מ דאז בנימין נתניהו, חתם על הסכמי וואי, תמורת הבטחה אמריקאית לשחרר את יהונתן. אולם נשיא ארה"ב ביל קלינטון חזר בו ברגע האחרון מקיום הבטחתו , ויהונתן נשאר בכלא, כשמצבו הולך ומחמיר. בשנים האחרונות, במקביל לקריאות הרבות לשחרורו מצד גורמים אמריקנים, יצאו ראש הממשלה ונשיא המדינה בקריאה לנשיא האמריקני לשחרור פולארד. לקריאה זאת הצטרפו כל גווני הציבור, ימין ושמאל דתיים ושאינם דתיים – שבקשו את שחרור פולארד כצדק מתבקש, ו112 חברי כנסת חתמו על הבקשה לשחרורו.

11. הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ביקר את יהונתן בכלאו עשר פעמים ופעל רבות לשחרורו, וגדולי הרבנים במשך כל השנים קראו להתפלל ולפעול לשחרורו. כמו כן פעילים רבים לזכויות אדם, סטודנטים ובני נוער רבים מכל חלקי החברה בישראל שכאבו את הפגיעה הממושכת בצדק ובזכויות האדם, פעלו לשחרורו של יהונתן וכתבו אליו לכלא לחזקו ולעודדו.
    
    
12. הסירוב להשתחרר תמורת מחבלים במשך כל השנים סירב יהונתן ששחרורו יהיה קשור לוויתורים ישראלים ושחרור מחבלים. כך היה גם כאשר הנושא עלה שוב בחורף תשע"ד (2013) במסגרת "הפעימה הרביעית", ומצבו הרפואי היה קשה ביותר, יהונתן סירב להצעה האמריקאית ששחרורו יהיה קשור לשחרור המחבלים.
    
    
13. החלטת וועדת השחרורים: למרות כל הבקשות של בכירי ארה"ב להקדים את שחרור פולארד, לא הייתה היענות אמריקאית. ועדת השחרורים של הכלא אישרה את שחרור פולארד רק לאחר ריצוי מלוא עונש המאסר שנגזר עליו – בעשרים בנובמבר 2015, ח' בכסליו תשע"ו. שחרורו מהכלא היה בתנאים מגבילים, נאסרה עליו היציאה מארה"ב ל-5 שנים והגבלות נוספות. כך אמר על השחרור ד"ר לורנס קורב: "שחרורו של פולארד הוא לא הכותרת, אלא השאלה מדוע החזיקו אותו בכלא זמן כה רב? שאלה שלא קיבלתי עליה מענה גם כשהייתי בתפקיד רשמי…".
    
    
14. השחרור וההגבלות: בח' בכסליו תשע"ו, (20.11.2015)לאחר 30 שנה מלאות בכלא – שוחרר יהונתן למעצר בית בארה"ב, לתקופה של 5 שנים. יהונתן התגורר עם אשתו אסתר בדירה קטנה מאוד, והוטלו עליו הגבלות קשות: ענידת צמיד אלקטרוני כל הזמן, איסור לצאת מביתו בין שבע בערב לשבע בבוקר, ואיסור גישה לרשת האינטרנט. בתקופה זאת חלתה אשתו אסתר בסרטן בפעם השלישית, עברה טיפולים קשים ומייסרים, ובגלל המגבלות פעמים רבות יהונתן לא היה יכול להיות איתה בבית החולים.
    
    
15. ופדויי ה' ישובון בד' בכסליו תשפ"א, לאחר 5 שנים של מגבלות קשות, ולאחר מאמצים רבים מאחורי הקלעים, הוסרו המגבלות לחלוטין והותר ליהונתן לעלות לארץ. כאשר הוסר האזיק האלקטרוני שהיה צמוד לזרועו 5 שנים, יהונתן פולארד היה נרגש ביותר, וכך כתב:  לפני 30 שנה, אשתי האהובה אסתר מצאה בפעם הראשונה את דרכה אלי, בכלא מריון, הכלא השמור ביותר בארה"ב, בו הייתי כלוא בצינוק 3 קומות מתחת לאדמה מאחורי 13 מנעולים ומפתחות. כנגד כל הסיכויים, אסתר הגיעה אלי, חתכה את אזיקים מעל ליבי והחזירה את נשמתי לחיים. זו הייתה העת בה המאבק לחירותי החל לראשונה. היום, אסתר חתכה את האזיק האלקטרוני מזרועי (באישור הרשויות), ובכך החזירה לי את חירותי הכמעט מוחלטת. כצעד האחרון לחירות נותרה חזרתנו הביתה, לארץ ולעם שאנו אוהבים. בעז"ה בקרוב מאוד! אסתר ואני נרגשים מעומק ליבנו להודות לכל האנשים הנפלאים בישראל ובארה"ב שנלחמו למעננו לאורך השנים הארוכות בדרך אל החופש.
    
    

  אנו מבקשים להודות מקרב הלב על המכתבים שששלחתם ואתם שולחים לנו ובפרט על תפילותיכם לאורך כל השנים.

16. ושבו בנים לגבולם בט"ו בטבת תשפ"א, התרגשנו לראות את יהונתן ואסתר מגיעים ארצה. כאשר יהונתן ואשתו נישקו את אדמת ארץ ישראל ביורדם מהמטוס, היה זה ביטוי לכיסופי עם ישראל במשך כל הדורות לשוב לציון, וביטוי לכוח הפנימי של הרוח והאמונה לגבור בע"ה על כל הקשיים הרבים שהיו בדרכו של יהונתן
    
    
17. התקופה בארץ ישראל: יהונתן ואסתר שמחו והודו מאוד על שזכו להגיע לארץ ולגור בירושלים. בגלל מחלתה של אסתר וסכנת הקורונה, הם מיעטו להסתובב בארץ, וחלק גדול מהזמן הוקדש לטיפולים רפואיים. יחד עם זאת הם הספיקו להכניס ספר תורה לקבר יוסף, לבקר ולהתפלל הכותל המערבי, מערת המכפלה וקבר רחל ועוד.
    
    
18. פטירת אסתר פולארד ז"ל בכ"ט בשבט תשפ"ב הלכה אסתר פולארד לעולמה. על התקופה האחרונה סיפר יהונתן:

19. הבחירה בחיים יהונתן גייס את כל כוחות הנפש לקום מהשברים והאבל ולבנות את ביתו מחדש, והתארס עם רבקה אברהמס-דונין (אלמנה, אם לשבעה ילדים), וכך כתבו בהודעת האירוסין: "מה אשיב לה', כל תגמולוהי עלי…בשבח ובהודיה לה' יתברך אנו מתרגשים להודיע על אירוסינו…אנו מלאי תודה אליכם, חברינו ובני משפחתנו ולילדים היקרים על האהבה והחיבוק ובראש ובראשונה לאסתר ע"ה שבאהבתה האין סופית אף הכירה ביננו ואפשרה לנס הזה להתרחש. זכרה לא ימוש מאתנו לעד… החתונה תתקיים בעזרת השם בעוד כחודשיים, בחלוף שלושה רגלים."   בכ"ה בתשרי תשפ"ג התקיימה החתונה .
    
    
20. מרכז ילדי אסתר לעילוי נשמת אסתר פולארד ע"ה החליט יהונתן להקים בת"א  מרכז חינוך יהודי לילדים מהגיל הרך עד גיל בר מצוה, שיבטא הנצחה לאסתר ע"ה שמסרה נפשה למען בעלה ולמען עם ישראל, ולא זכתה לילדים משלה.                                  

( לפרטים נוספים אפשר לפנות לאשר מבצרי 0544734057 amivtzari@gmail.com)