עשרה קבין של ציניות ירדו לעולם. תשעה וחצי נטלה, כידוע, התקשורת, ונתח נכבד ממנה נחטף ע"י התקשורת הישראלית.

כמה ציניות ניתן לבלוע? זה פונקציה של הציפיות שלך ממי שמגיב או מעיר הערה. אדם שאחיו שוכב על ערש דווי לא יצפה לתשובה צינית על מצבו מהרופא. תוכל לצפות לציניות כלפי מרגל ישראלי מעיתונאי אמריקני, אבל קשה לקבל ציניות כלפי מרגל שהציל את ישראל מקטסטרופה ביטחונית כשהיא מגיעה מעיתונאי ישראלי.

כל ההקדמה הזאת באה כדי לספר על הערה צינית במיוחד של כתב הטלוויזיה הישראלית בהפגנה בת ארבעת ימים שהתקיימה בשבוע שעבר בגן הוורדים מול הכנסת למען יונתן פולארד.

לאלי יוסף המנסה בכל כוחותיו המוגבלים לפעול למען פולארד אין שום תקציב פעולה להפיץ תשדירי פרסום ומודעות ענק, וכך, גם כשהצליח להביא לגן הוורדים זמר האהוב על הנוער, לא היו על הדשא שם יותר מ 200-300 אנשים בו זמנית לתמוך במפגינים.

כתב של הערוץ הממלכתי שלנו ניגש שם לאסתר פולארד, רעייתו של יונתן ושאל אותה בלעג בלתי מוסתר: גב' פולארד, בהפגנה הזאת אנחנו רואים שוב רק כמה עשרות צעירים עם כיפות סרוגות. אינך חושבת שיש בכך מסר ברור מהעם פה בישראל באשר לעניין שלו בפולארד?"

אסתר פולארד, שמקדישה את כל זמנה לבעלה, שנדרה נדר שאינה מתארחת בשום בית ובשום סעודת שבת בארץ בלעדיו, היא גם אשה חריפת מענה. תשובתה לא אחרה לבוא: "אתה יודע, אפשר להסתכל על כל דבר מבחוץ ולראות רק מה שאתה רואה. אבל ממתי מספר הוא מדד לניצחון? תקרא בשורות הקטנות על מלחמת המכבים, מעטים מול רבים. ומעבר לזה, אינך חושב שאחרי 18 שנה שבהן, בעקביות מופלאה מנסה ממשלת ישראל לטשטש, לטייח ולהעלים מהציבור את עניינו של פולארד, יש כזה רנסאנס פה בעניינו, שצעירים שלא נולדו או שהיו פעוטות כשנעצר, פתאום קמים, מתנדבים, עורכים הפגנות ועצרות למענו? אני רואה בזה נס גלוי, וזה ילך ויתפשט, עד שיהונתן ישוחרר".

המבט הציני שהיה בעיניו גם אחרי שכבתה המצלמה, אמר: נחיה ונראה. מבט דומה בעיניים היה גם אצל פולארד הבלתי נלאית במאבק הזה.