צריך ללכת בשורה עורפית בצד הזה של המסדרון" הסבירה לי אסתר פולארד כשנכנסנו לכלא, המצלמות צריכות לעקוב אחרינו כל הזמן". התקדמנו – אסתר, הרב פסח לרנר – רבו של יהונתן בארה"ב, שמואל סקט מ 'מנהיגות יהודית' שטיפל בארגון המפגש, אביב עזרא – קונסול ישראל באטלנטה, שמתאם את ביקורי הישראלים במקום, ואני. בעצם היה לנו אורח נוסף – איש המודיעין האמריקני שצריך לשבת איתנו, להקשיב לשיחה ולוודא שיהונתן – אחרי 20 שנה – לא מעביר אלי, הישראלי, סודות מדינה אמריקניים. אסור לדבר בעברית.

אסתר מובילה. אישה חכמה ומיוחדת שהקדישה את כל חייה למען האיש שתיכף נפגוש.

כשזיהיתי את יהונתן עומד מרחוק מאחורי הדלתות המסורגות ומחייך לקראתנו – רצו הדמעות לפרוץ. בלעתי וקברתי אותן. אחזנו ידיים בחום.

"אני כל כך מתרגש לראות אותך" – אמרתי לו .

"גם אני מתרגש לראותך" – ענה יהונתן בחיוך רחב – "לפי מה שכותבים עליך ציפיתי לפגוש איזה בריון מפחיד במשקל חצי טון"- הוסיף בצחוק רחב.

"מסור בבקשה תודה מקרב לב לבנך 'גבריאל' על המכתבים שהוא שולח לי" – פנה יהונתן במפתיע לשמואל סקט – "אמור לו שאני מקבל את כל המכתבים ששולחים לי, לרובם אני לא מורשה לענות, אבל אני קורא את כולם והם חשובים לי מאוד".

היה ברור מיד שיהונתן מכיר ויודע עלינו הכל. הוא שחה בפרטים, הבין היטב את האידיאולוגיה, רוב הזמן הוא דיבר ואנו הקשבנו בהתפעלות.

לא יכולתי להפסיק להתפעל מהאיש שפגשתי בכלא הפדרלי ב'צפון-קרולינה'. אנליטי, צלול, רהוט, מעמיק חשוב, בקי וזוכר בפרוטרוט את הפרטים הקטנים ביותר, אך בד בבד שומר כל הזמן על ראיה כוללת של התמונה כולה, איש אמונה ואיש מעשה – וכל זה לאחר 20 שנה של בגידה מתמשכת מצד אחיו – בגידה שהותירה אותו שבוי ונבגד בעינוי פיסי ומנטלי שדי היה בו להוציא כל אדם רגיל מדעתו. אין ספק, זהו אחד האנשים המרשימים ביותר שפגשתי בחיי – אולי המרשים שבהם.

יהונתן הראה לנו תפילה שחיבר רבו – הרב מרדכי אליהו, וביקש ש'מנהיגות יהודית' תדפיס כמה שיותר עותקים ממנה, ותפיץ אותם ברחבי הארץ. "הרב אליהו הסביר שמי שמתפלל למעני את התפילה הזו – נענה גם הוא מן השמים" – הוסיפה אסתר. "אני רוצה שגם כל חברי מרכז הליכוד יקבלו את התפילה הזו" – המשיך יהונתן. קיבלנו על עצמנו את המשימה בשמחה.

"לפוליטיקאים בישראל נדמה, שכדי להצליח אתה צריך להראות שיש לך קשרים טובים באמריקה" – הסביר יהונתן – "יש ביניהם בעלי כוונות טובות, אבל שום פוליטיקאי ישראלי לא רוצה להבאיש את ריחו בעיני האמריקנים, לכן הם כולם הולכים סחור סחור – עוטפים את הציבור בארץ במילים יפות, אבל בפועל לא עושים שום דבר יעיל בכדי לשחרר אותי. הרבה מילים כלפי הציבור הישראלי – שום דרישה חד משמעית המופנית לאמריקנים לסיום החרפה הזו".

"האמריקנים טוענים" – ציין יהונתן – "שהריגול שלי היה הפרת הסכם ג'נטלמני ובכך מצדיקים את המאסר והעינוי המתמשך". "אך האמת היא, שמספר לא קטן של ישראלים, נתפסו מרגלים בישראל עבור ארה"ב. אחד מהם, 'אנגי קילחזנסקי', אף שירת בעבר כחבר וועדת חוץ וביטחון של הכנסת (כך כפי הנראה,נחשף פולארד – מ.פ.). הוא מונה על ידי אריאל שרון! כשחזר לישראל, אחרי שנים בהם עבד עבור ה CIA,הוא לא נעצר, ואיש לא ניסה כלל להטרידו בשאלות מביכות באשר לריגול שהוא עצמו הודה בו בפומבי! הוא אפילו נתן ראיון ל'קול ישראל' ותיאר בגלוי את מעשיו! הראיון נימצא באתר האינטרנט שלנו."

יהונתן הוסיף ותיאר מקרים קשים של ריגול אמריקני בישראל, ברמות הגבוהות ביותר, ריגול שלא נתקל בשום תגובה ישראלית ממשית.

"112 חברי כנסת חתמו על עצומה הקוראת לשחרורי – שרון מסרב בעקשנות למוסרה לנשיא בוש.

זהו המשך חטא המרגלים – 'היינו בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם "- ציטט יהונתן מפרשת 'וישלח' – "הם חגבים בעיני עצמם, אין להם אלוהים אז אמריקה נהפכת לאלוהים שלהם, הם מפחדים מהאמריקנים ומתביישים ממני. אני בכלא כבר 20 שנה לא רק משום שלישראלים לא אכפת, אלא פשוט משום שנוח להם עם המצב הקיים. האישום נגדי הורחב מעבר לכל פרופורציה והערעורים נדחו ללא כל הצדקה, אך ממשלת ישראל מעולם לא מחתה בפני ארה"ב, לא על אופן ניהול המשפט ולא על התנאים הנוראיים בהם אני מוחזק.

כל המרגלים הזרים מטעם מדינות ידידותיות , שנתפסו ארה"ב, נידונו לפרקי זמן קצרים בהרבה או שלא נאסרו כלל. אפילו מרגלים ממדינות עוינות לארה"ב, נשפטו לעונשים קלים בהרבה וכבר שוחררו מזמן. הסיבה לכך היא שממשלותיהם באמת פעלו למענם, והבהירו לאמריקנים שהם אינם לבדם".

הדברים שאמר יהונתן לא הפתיעו אותי – תמיד חשתי שמה שמונע את שחרורו זה הישראלים, לא האמריקנים, מה שהפתיע אותי היא הבהירות שבה יהונתן הסביר את הדברים.

היה ברור שיהונתן יודע טוב יותר מכל אחד אחר מה צריך לעשות בכדי להביא לשחרורו ובשל כך יש המנסים לרצוח את אופיו ולהציגו בארץ כמסכן שאיבד בשנות הכלא הארוכות את יציבותו. מעולם לא פגשתי אדם יציב ממנו.

"אני מכיר מעט את ההרגשה" – אמרתי ליהונתן – "לפני כחודש פרסם 'ידיעות אחרונות' את תמונתי לצד תמונתו של 'היטלר' ימ"ו… "

יהונתן היה המום. "הם באמת עשו לך את זה?!" – זו היתה הפעם הראשונה שהפסיק לחייך .

"צריך לבצע שלושה דברים פשוטים כדי להשיג את שחרורי", אמר יהונתן. "אלה הדברים שישראל ביצעה בעבר פעם אחרי פעם, כאשר רצתה להשיג את שחרורו של סוכן שנלכד. במשך כמעט עשרים שנה ישראל מסרבת לבצע את הדברים הללו עבורי.

מדובר ב:

א) גיבוש מדיניות ממשלתית ברורה לגבי המקרה שלי.

ב) הכרה בי במעמד של "שבוי".

ג) ביקורים בכלא של השגריר

"תן לי להסביר:

ראשית כל, מדיניות ממשלתית ברורה היא תנאי הכרחי לכל מאמץ להשיג את שחרורי. היא הצהרת עובדות והצהרת כוונות. אפילו כתבתי את כל הנקודות הנחוצות במדיניות ממשלתית כזו. מדובר פשוט בהצהרה הכוללת בין היתר (פולארד מקריא את הנקודות מהדף):

1. יהונתן פולארד היה סוכן ישראלי רשמי שפעל בתום לב לפי בקשת הממונים מטעם ממשלתו.
2. ממשלת ישראל מקבלת אחריות מלאה למבצע וכבר התנצלה באופן רשמי בפני ארה"ב.
3. ממשלת ישראל מזועזעת מגזר הדין ומהיחס כלפי סוכנה, יהונתן פולארד, שאינם מוצדקים בהתחשב בעובדות ובנסיבות של המקרה. במיוחד, ממשלת ישראל מציינת את ההודעה בעת האחרונה של שר הביטחון דאז, קספר ויינברגר, שבה הוא מודה כי 'פרשת פולארד היתה יחסית לא חשובה. היא הוצגה כחשובה הרבה יותר מחשיבותה האמיתית.'
4. ממשלת ישראל מצפה מארה"ב לכבד את כל ההתחייבויות הקודמות לשחרר את מר פולארד.
5. החלטת כנסת באחרונה, החתומה בידי 112 חברי כנסת, והקוראת להחזרת מר פולארד לישראל, מדגישה את העובדה ששחרורו של מר פולארד נתפס כעדיפות לאומית הן על ידי ממשלת ישראל והן על ידי עם ישראל."

"שנית", המשיך פולארד, "הגיבוש והיישום של מעמדי כשבוי הם חיוניים. דבר זה ממחיש את ההצהרה של ממשלת ישראל ב-1988 שאני סוכן ישראלי ושהממשלה נושאת באחריות מלאה עבורי. הוא הופך הצהרה זו לקונקרטית ומגדיר את ההתחייבויות המיוחדות של הממשלה כלפי וכלפי אשתי. הוא מגדיר את היחס המגיע לי ואת סוגי המאמצים שיינקטו כדי להשיג את שחרורי לפי הכללים של משרד הביטחון, ומספק לשגריר את הכלים להקל על הסבל היומיומי שלי."

"שלישית, ביקורי כלא סדירים על ידי השגריר מאותתים באופן ברור לאמריקנים שהפעם ישראל מתכוונת ברצינות לשחרורי. נוסף על כך, השגריר הוא הגורם הרשמי היחיד המסוגל לעזור לי בתקופת מעצרי. לשם כך עליו לקבל סמכות באמצעות מדיניות ממשלתית ברורה וקביעה רשמית של מעמדי כשבוי."

"זה הכל, שלוש נקודות פשוטות שכל סוכן ישראלי במצבי זכה להן באופן אוטומטי בעבר: מדיניות ברורה, יישום מעמדי כשבוי, וביקורים של השגריר. זה כל מה שאני מבקש."

פולארד גם ציין כי כסוכן ישראלי הוא מוגדר 'שבוי', וכל שנותר לממשלה לעשות הוא ליישם את המעמד הזה. הוא ביטל את דבריהם של חברי כנסת חסרי ידע הסבורים שלא ניתן להיות שבוי בארץ ידידותית. "אפילו אמנת ז'נבה מתייחסת למעמד של שבוי במדינה ידידותית", הסביר.

לרגע השתרר שקט – זה כל מה שמבקש האיש שנבגד על ידנו זה 20 שנה.

"אתה יודע" – אמרתי ליהונתן – "אסביר לך למה החלטתי לבוא לכאן. קודם כל רציתי שהתמונה שלך תעמוד כל הזמן לנגד עיני. מנהיגות יהודית משמעה אחריות לכל יהודי, משמעה נאמנות לא בגידה. הדבר השני שרציתי ממך…"

הדמעות חנקו את גרוני – דקה ארוכה לא יכולתי להמשיך ולדבר…

"הדבר השני שרציתי ממך הוא פשוט שתתפלל להצלחתנו. אין היום יהודי בעולם שהקריב וסובל כל כך למען בניו של הקב"ה. אני מאמין שתפילתך חייבת להתקבל – התפלל להצלחתנו, עם ישראל זקוק לכך.

אתה יודע – לפני עשרים שנה, כשנזרקת מן השגרירות הישראלית, הייתי קצין צעיר ובוטח שזה עתה השתחרר מן הצבא והתחיל את חייו. מאסרך הכה אותי בהלם. מדינת ישראל – שחשבתי שהיא המדינה היהודית – הקפידה להחזיר לארץ את קצין חיל האויר שהפעיל אותך, את 'אביעם סלע', למרות שהאמריקנים דרשו בתוקף את הסגרתו. את הישראלי הם הצילו – ואת היהודי הם זרקו לכלבים. אז הבנתי שמדינת ישראל היא מדינת הישראלים – לא מדינת היהודים, ודאי שלא מדינה יהודית. אני חושב שכל מה שעבר עלי מאז, עד להקמתה של 'מנהיגות יהודית' התחיל למעשה באותו רגע."

עיניו של יהונתן האדימו. הוא שלט ברגשותיו הרבה יותר טוב ממני. "המתן" – ביקש יהונתן – " לפני שאתה ממשיך, מה שאתה יודע זה רק קצה הקרחון…"

המשכנו לדבר עוד כשעה. צריך היה לסיים – התחבקנו. קשה היה לעזוב.

"את יודעת" – אמרתי לאסתר כשיצאנו לבסוף – "הסיפור של יהונתן מגלם בתוכו את כל משבר הזהות, את הבריחה מעצמנו,את כל הסיבוך והטרגדיה של הציונות, של עם ישראל ושל מדינת ישראל."

"בדיוק" – אמרה לי אסתר בעברית קולחת -" 'יהונתן' הוא המראה של כל הערכים והעקרונות שהמנהיגות הקיימת שכחה או מתאמצת מאוד להתעלם ממנה."

אמרה, וחזרה לחדרה הקטנטן, ב'מוטל' המעופש, הסמוך לכלאו של בעלה