כאשר עולה לעיתים השאלה "מה לעזאזל האמריקאים עוד רוצים מפולארד אחרי כמעט 20 שנה?!" ישנם גורמים כאלה ואחרים המנסים לטעון כי הדבר נובע דווקא מ"היחסים הקרובים" בין ישראל לארה"ב. לטענתם, דווקא מכיוון שארה"ב רואה בישראל בת ברית צמודה כל כך נתפסת הפעלתו של פולארד כ"בגידה בתוך המשפחה".

הטענה הזו היא מגוחכת מלכתחילה. אם האמריקאים באמת חברים כה טובים שלנו, כיצד קרה שהסתירו מידע על נשק אב"כ המתפתח במדינות ערב? הרי את המידע הזה הם היו חייבים להעביר לנו על-פי הסכמים! האם זו לא "בגידה בתוך המשפחה"?

אך בכך לא נגמרת הצביעות. לפני מספר ימים פורסמה בידיעות אחרונות כתבה העוסקת בריגול האמריקאי במדינת ישראל. האמת היא שרוב המידע שהופיע בכתבה איננו חדש – אך כדאי לרענן מעט את הזיכרון. למי אומר משהו שמו של יוסף עמית, קצין צה"ל שפעל כסוכן אמריקאי והעביר מידע מסווג. הוא נידון ל15 שנה בכלא ושוחרר לאחר 7 שנים בלבד – בלחץ אמריקאי. ומה לגבי האנטנות על גג השגרירות שמטרתן היא ריגול על-ידי ציתות אלקטרוני? ולקינוח, "איסוף מידע" מאנשי אקדמיה השוהים בחו"ל ומעבירים מידע שאליו הם נחשפים במסגרת שירותם במילואים? ככלל, שתי הקומות העליונות של השגרירות האמריקאית הן מרכז ביון אחד גדול – בלב תל אביב. אגב, עם כל הצער על הפגיעה ב"ליברטי" התמימה במלחמת ששת הימים – מישהו מוכן להזכיר מה היא עשתה כאן בדיוק?

אך אם להודות על האמת – קשה לבוא בתלונות כלפי האמריקאים. אכן, העונש שהוטל על פולארד הוא חסר כל פרופורציה והגיון.. אך מה ניתן לטעון כלפי האמריקאים בשעה שמדינת ישראל ונבחריה מתנהגים בצביעות לא פחותה? דוגמא לכך אפשר לראות בהתבטאותו של אחד מחברי הכנסת שהתפרסמה השבוע בתקשורת. בתגובה לסירובו של פולארד לקבל ביקור מאותו ח"כ בטענה שביקורים אלו אינם גוררים אחריהם שום פעילות ממשית אלא רק צילומים ויחסי ציבור, השיב לו הח"כ כי השקיע בעניינו של יהונתן זמן וכסף רב וכי הוא סבור שבעומק ליבו גם יהונתן עצמו איננו מאמין כי הוא ראוי לייחס הזה.

בואו ונחזור שנייה על העובדות על מנת להחליט למה פולארד ראוי…

פולארד פעל למען המדינה ובשליחותה. הוא העביר לנו מידע בטחוני חיוני שסייע רבות להגנה על בטחונם של אזרחי ישראל. הובטח לו כי בכל מקרה של תקלה יכול למצוא מקלט בטוח בשגרירות. ההבטחה לא ממש קוימה וכאשר הגיע יהונתן לשגרירות כששוטרי האפ.בי.איי מחכים לו בחוץ – נתקבלה ההוראה מהארץ לדחוף אותו החוצה מהשגרירות – פשוטו כמשמעו…

לאחר מכן, במהלך חקירתו של פולארד החליט שר החוץ דאז, שמעון פרס, להחזיר לאמריקאים את המסמכים שהעביר פולארד. בראיון שהתקיים לפני מספר שנים סיפר יהונתן כיצד נדהם לגלות את המסמכים עם טביעות אצבעותיו עליהם מונחים על השולחן. למותר לציין שהעניין לא ממש הועיל למצבו המשפטי של יהונתן.

גם לאחר שנשפט יהונתן סירבה מדינת ישראל להכיר בו. רק לאחר שנים של מאבקים ואיומים בפנייה לבג"צ הצליח יהונתן לקבל את ההכרה הרשמית כאזרח ולאחר מכן גם כסוכן ישראלי שעל מדינת ישראל חלה אחריות כלפיו.

אחרי כמעט 20 שנה בכלא עדיין לא מבצעת מדינת ישראל שום פעילות לשחרורו של יהונתן – האם יש גבול לחוצפתו של הח"כ המתייחס לעניין כאילו הוא עושה טובה למישהו?