הנה מסתיימת עוד שנה, ויונתן פולארד אינו עמנו. חיפשתי את שמו בין שמות השבויים והנעדרים שהתנוססו השבוע על שלטי המפגינים. כולם הוזכרו שם, חדשים כוותיקים – רון ארד, גיא חבר, וכמובן שליט, גולדווסר ורגב. אך שמו של יונתן, ותיק השבויים, נפקד.

אינני חושב שלאבינו שבשמיים איכפת במיוחד עם בניו שבויים על ידי דוברי ערבית או אנגלית. אנחנו יכולים לשרטט לעצמנו כל מיני גבולות מדומים – מדיניים, תרבותיים, גיאוגרפיים, פוליטיים, אבל זה שקר, כולנו ערבים זה לזה והחשבון המוסרי מוגש לנו לבסוף – עבור כולם.

אנו כמהים לקצת נורמליות. פולארד הורס לנו אותה. אנו רוצים לחשוב שאנחנו ליברלים מערביים, שאמריקה היא ידידתנו, שהצלחנו להקים כאן ישראליות נאורה שמצאה את מקומה בין האומות, ופתאום בא פולארד ומערער לנו את כל זה. כי פולארד הוא היהודי שהציל את הישראלי מהציניות האנטישמית האמריקנית, כשהעביר לישראל מידע, שארה"ב הסתירה ממנה, בדבר נשק בלתי קונבנציונאלי שמאיים עליה.

כלומר, יש כאן פרדוקס. מצד אחד החלום של הישראלי הוא להיות אמריקה. והנה בא יהודי אמריקני, שכבר "יש לו את זה", ומציל אותנו מפני מי שאנו כל כך רוצים להזדהות ולהישען עליו. פולארד הוא היהודי שהציל את הישראלי מהאמריקני. הישראלי לא יסלח לו על כך.

אם נתייחס אל פולארד כשבוי זה אומר שאמריקה היא לא בדיוק ידידתנו הגדולה. אם נתייחס לפולארד כאסיר ציון, איפה זה משאיר את החלום שלנו להיות חלק מהמערב הנאור? שבויים יכולים להיות לנו בארצות ערב, אסירי ציון – מעבר למסך הברזל, בברה"מ לשעבר, אבל באמריקה?!

יושב בכלא בגללנו
 

ישראל לא החמיצה אף הזדמנות להתנער מהאיש שהקריב את חייו למענה. נהפוך הוא – גם כשהאמריקנים מגלים רצון טוב ונפתחות אפשרויות לשחרורו, ישראל עושה הכל כדי להבהיר לאמריקנים שמבחינתה, עדיף לתת ליונתן למות בכלא.

בוש רצה לשחרר את יונתן לחופשת פסח – היתה חסרה רק בקשה ישראלית. 112 חברי כנסת חתמו על עצומה המבקשת את שיחרורו – אבל  שרון "שכח" לקחת אותה עמו במסעו לארה"ב. פולארד כבר לא בכלא בגלל האמריקנים, הוא בכלא בגללנו.

יונתן פולארד יושב בכלאו כבר 21 שנה. שום מרגל לא ישב בגין עבירה כזו תקופה שעולה על ארבע שנים. הוא מעולם לא יצא לחופשה, אשתו חולת הסרטן אינה זוכה לשום סיוע כספי, או אחר, מממשלת ישראל. פעמיים ביקרתי אצלו. גופו שבור אך רוחו איתנה ומוחו הוא אחד החריפים שהכרתי.

במכתבו למשפחות השבויים הוא כותב: "איננו יכולים, ופשוט אסור לנו לאפשר לתרבות ההפקרה הזו להימשך .עם ישראל חייב למצוא את הכוח הנפשי לעמוד על רגליו, לצאת מיד מהתוהו ובוהו של חוסר המוסריות ולמצוא את הדרך חזרה אל הערבות ההדדית. אנו מוכרחים להדליק ולתפוס מחדש את הכוח שלנו כעם מאוחד … וכאומה שיש לה בשורשה, את הנחישות המוסרית הדרושה לעולם לא להיכנע לרשע ולעולם לא לנטוש אח בעת צרה…. אם נצליח, ואני מאמין שאנו יכולים, אז נהיה שוב ראויים לברכת שמיים, כפי שהיינו באנטבה,  ונהיה שוב ראויים לחזרתם הביתה של כל אחינו הנתונים בצרה ובשביה".

ראוי שנתפלל בראש השנה לאבינו שבשמיים, שמדינתנו תשוב ותקרין בהירות מוסרית. שלא תתנכר לבניה שבצרה ובשביה ושנזכה לראות בשחרורם הקרוב של יונתן, גלעד, אלדד ואהוד, ביחד עם כל שבויי ונעדרי ישראל. אמן!

[פורסם בNRG]