בעוד שבוע נסב כולנו לסדר הפסח בחג החירות. עם כל השמחה וריבוי המוזמנים, ארבע הכוסות תהיינה מליאות, ארבעה כסאות יעמדו ריקים. הכסא של גלעד שליט יעמוד כנראה, ריק. אבו מאזן ימשיך למשוך בשני החוטים. לאירופה הוא ישדר שהוא ראש מדינה מכובד ובעל זכויות. לנו הוא ישדר שהוא ראש ארגון טרור המחזיק בידו קלפי מיקוח, ודורש מחיר בלתי אפשרי של שחרור רוצחי ילדים תמורת גלעד.

הכסאות של אלדד רגב ושל אהוד גולדווסר יעמדו כנראה, ריקים. מזכיר האו"ם ימשיך למשוך בשני החוטים. הוא ישדר לנו עד כמה חשוב שנמשיך לשמור על מגבלותינו על פי החלטת מועה"ב 1701 בגבול לבנון ובטיסות הסיור שם. הוא ימשיך למשוך בכתפיו כשייתבע לנקוט אמצעי אמת לשחרור אלדד ואהוד, וכפי שמתחייב מאותה החלטה עצמה.

גם אנו נמשיך כנראה לגלגל עיניים ולמשוך בשני החוטים. מצד אחד נתבע בקול רפה מן העולם את שחרורם של החטופים. מצד שני נמשיך לשוחח עם הטרוריסט מעזה, הלבוש בחליפת נשיא, על מחיר הטרור שהוא דורש, תמורת מה שכל ממשלה יודעת שחובתה לעשות ללא תמורה. נמשיך לשוחח גם עם האו"ם ושליחיו האירופים בלבנון בלא לתבוע שום צעד רציני על פי החלטה 1701 נגד החיזבאללה ושולחיו כל עוד הם מחזיקים באהוד ובאלדד.

ויעמוד גם כסא רביעי. סליחה! הכסא הראשון. זה שעומד מבויש כבר 22 שנה. כבר מזמן החלפנו את רהיטינו בחדשים פעם אחר פעם, והא עדיין עומד, כיסאו של יונתן פולארד! בעת שאנו ישבנו בסדר כשהיינו צעירים יותר, הוא ניקה באצבעותיו את שירותי האסירים בכלא באטנר בצפון קרוליינה. בעת שאנו טבלנו בכוונה רבה במקווה המים החמים כדי להיטהר לקראת החג, על ראשו המגולח טפטפו מים ממקלחת קרה, כשידיו כבולות אליה בשלשלאות במטרה להטריף את דעתו, בעינוי הלקוח מהאינקוויזיציה הספרדית של טורקווימדה מלפני חמש מאות שנה. כן! האמריקנים הנאורים היו מסוגלים לכל תועבה כדי להסתיר את מה שרצו להסתיר על העלילה שנרקמה על פולארד, שכביכול הסגיר סוכנים אמריקנים לסובייטים. העלילה הופרכה כבר מזמן. היום הכול יודעים מי עשה זאת. היום הכול יודעים מה היה קטן עוונו של פולארד גם במושגים אמריקניים. היום גם ראש ה- C.I.A. דאז קורא לשחררו. במושגים ישראליים רשמיים פולארד הוא סוכן ישראלי. הוא מסר לישראל פרטים קריטיים לבטחונה ולמלחמתה בטרור (בימים שעוד נלחמה בו ולא רק ברחה ממנו ונכנעה לו), פרטים שארה"ב הייתה מחויבת למסור לישראל מחמת ברית הביטחון עימה, אך נמנעה מלעשות את חובתה בשל אינטרסים פרטיים הנודפים ריח של נפט.

פולארד ממשיך לשבת שם, משום שמדינת ישראל, שהוא סוכנה הרשמי אינה תובעת את שחרורו. יש אנשים קובעים ליד שולחן הממשלה, שנוח להם שפולארד, שחייו בסכנה של ממש, ושאינו מקבל טיפול רפואי, ימות עם סודו בכלא, כדי שלא יגלה את דבר קלונם ובגידתם בו.

ואנחנו נמשיך לשתוק ליד שולחן החירות- על שלושת חיילי צה"ל ועל פולארד, סוכן ה ישראלי. וברקע יהדהד שירו בן האלמוות של אלתרמן על אירוע כל כך שונה לפני ששים שנה ויותר, על דמם של ילדי ישראל: ואתה מריחו כריח פרחים/ ואתה מאספו במטפחת/ ואתה תבקשנו מידי הרוצחים/ ומידי השותקים גם יחד.