מרגיש בודד בלי חברה,
מרגיש חצוי רחוק מאישה.
מרגיש נבגד ללא עזרה,
חולה ללא תקנה ורפואה.

עשיתי לשם שמיים וקיבלתי מנה אפיים,
כוונתי היתה לטוב נזרקתי כיוסף לבור.
אחי עזבוני, בני דורי שכחוני,
צעקותיי לא נשמעות, בחדרי הלבבות.

שבע שנות רעב להצלת בני לאה, לא הספיקו.
גם שבע למען בני רחל לא הועילו.
למען בני המשפחות לקיתי בשבע,
האם גם בשביל בני עשיו אשב שבע?!

לא ביקשתי טובה וגמלוני רעה,
צעקתי לעזרה גרשוני בבושה.
הרגשתי כאישה גרושה,
בעוון דאגה לבעלה.

בארצי, מי שנלחם על שחרורי נאסר כמותי,
כי השולט בארצי לא הגיע למקומי.
אם היה מרגיש קמעה מסבלי,
היה חיש מהר פועל לשחרורי.