בס"ד

בפרשתנו אנו קוראים על אחד מהאירועים הקשים ביותר בתולדות עם ישראל- מכירת יוסף הצדיק. – יעקב אבינו יושב באבלות ארוכה – "ימים רבים – אלו עשרים ושתים שנה" (ב"ר,פר' פ"ד). אולם, בעוד שאצל יעקב אבינו מתארת התורה וחושפת את רגשותיו ומצבו הנפשי, הרי שאצל בעל העניין עצמו – יוסף הצדיק – מתוארת מכירתו באופן מאוד טכני, ללא שום התייחסות לכל העובר על יוסף, לא במחשבותיו ולא ברגשותיו. "ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כותנתו את כתונת הפסים אשר עליו ויקחוהו וישליכו אותו הבורה והבור ריק אין בו מים" (לז', כב'-כד'). מהי תחושתו של יוסף, אחרי ההשפלה של ההפשטה מבגדיו והשלכתו לבור הריק, שאמנם "מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו" (רש"י)? כיצד הוא מרגיש במחיצת נחשים ועקרבים? ויתרה מכך, מה עושה לו הידיעה שאחיו יושבים לאכול למעלה מחוץ לבור, "וישבו לאכול לחם", והוא יוסף תקוע כאן בתוך הבור עם נחשים ועקרבים ומתחנן על נפשו ואין קול ואין קשב. וכפי שיודו הם עצמם אחרי עשרים ושתים שנה "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו" (מב', כא').
"וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה" (לז,כח). "ויעברו אנשים מדינים סוחרים וכו' – זו היא שיירה אחרת והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה". יוסף הצדיק עובר מיד ליד, כמו היה בעל חיים או חפץ, ואולי גרוע מכך, בשוק העבדים כל הבא לקנות עבד בודק אותו מכף רגל ועד ראש, את מצב בריאותו, יופיו, יושרו, מידותיו וכו'. כך עובר יוסף את ההשפלה הזו מיד ליד בשוק העבדים כמה פעמים. תחושה נוראה!
אחר כל זאת, מגיע יוסף לארץ לא נודעת מבחינתו ונמכר לעבד…איפה כל החלומות… מה נותן ליוסף את הכוח להמשיך הלאה?? התשובה לשאלות אלו נעוצה במטרה שלשמה יורד יוסף מצרימה. יוסף מתבקש ע"י אבא יעקב לצאת לשליחות חשובה מאוד – למשימה לאומית . יעקב אבינו יודע שהיחסים בין השבטים ליוסף מורכבים מאוד, עד כדי שנאה. "וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" (לז',ד'). למרות האווירה הקשה הזאת יעקב שולח את יוסף לשליחות : "לך נא ראה את שלום אחיך" , עליך להשיב את השלום לבית יעקב. יש ליוסף כל הסיבות להתחמק מביצוע השליחות הזו, הוא יכול להסביר לאבא יעקב כמה היחסים קשים בינו לבין האחים. אולם, יוסף משיב את יעקב "ויאמר לו הנני" (לז, יג). "הנני לשון ענוה וזריזות נזדרז למצות אביו, ואעפ' שהיה יודע אחיו ששונאין אותו" (רש"י) – מסירות נפש ממש – לקיים את מצות אבא יעקב ושליחותו.
כוחו של יוסף ויכולת הישרדותו נובעים מאמונתו הגדולה, מהידיעה שהוא עדיין נמצא במשימה הלאומית, בשליחותו של אבא .
פרשת הצדיק יהונתן פולארד הי"ו הינה מכירת יוסף של דורנו. מדובר ביהודי שיכל להתעלם מכל ההתראות הביטחוניות והמודיעיניות הנוגעות באופן ישיר לביטחונה של מדינת ישראל, ולהמשיך את שגרת חייו כיהודי אמריקאי מנותק מעמו. אבל יהונתן פעל מתוך מסירות נפש להצלת ישראל, ובחר לעדכן ולשתף את גורמי הביטחון של מדינת ישראל, ואח"כ פעל והופעל על ידם. בשעת מצוקתו הופקר ע"י שליחי מדינת ישראל, ומאז ועד היום כ23 שנה – ממשלות ישראל כמעט ואינם פועלים לשחרורו.
יונתן הי"ו, יושב בכלא אמריקאי בתנאים מחפירים, ומתייחסים אליו בהשפלה מרושעת, כמעט ללא ביקורים, כאשר הוא חולה כרוני עד סכנת נפשות, ממש נמק בכלא. מאין יש ליהונתן הי"ו את הכוח לשרוד ?? תשובה לדבר היא האמונה בצדקת הדרך, האמונה שכל מעשיו היו לשם שמים, להצלת עם ישראל, מאמת זו שואב יונתן הי"ו את כוחו ואמונתו.
כל אחד מאתנו חייב לשאול את עצמו מה עשיתי למען שחרורו של יונתן אחינו הי"ו, נתפלל ונעשה כולנו יחד לממש את מחויבותנו להעלות את יהונתן הביתה לארץ ישראל.


הרב שמעון כהן הוא ראש מוסדות בית מוריה, באר שבע