לקראת יום השואה והגבורה, אנו מקבלים תזכורת כואבת  מאחמדי-נג'אד צורר היהודים מאיראן, הפועל שוב לקראת ה"פתרון הסופי" ח"ו. השילוב שבין פיתוח פצצה גרעינית בידי איראן לבין איומיו הבוטים של אחמדי-נג'אד לחיסול ישראל, חייבים לעורר את כולנו. מובן שעל ממשלתנו לשקול להגיב בצורה צבאית, אך ביחד עם כך התשובה של כולנו חייבת להיות רוחנית – ובראש ובראשונה לקיחת אחריות ותיקון בתחומים הדורשים תיקון.

על רקע זה מהדהדים באוזנינו דברי הרה"ג יוסף דב  סולובייצי'ק זצ"ל (הרהורי וידוי נוגים,"קול דודי דופק"):

"… נהיה נא גלויי לב: בשעת השואה הנוראה, כשיהדות אירופה הושמדה באופן שיטתי בתאי הגז ובכבשני האש, לא עמד הקיבוץ היהודי באמריקה על הגובה הראוי, ולא פעל כמו שיהודים בעלי תודעת שיתוף גורל, שיתוף סבל וגם שיתוף פעולה מפותחת היו צריכים לפעול.

 לא חשנו כראוי בצער האומה, ועשינו מעט להצלת אחינו האומללים.

קשה לדעת, כמה היינו יכולים להשיג אילו היינו פעילים יותר; אני, כשלעצמי, חושב, שהיינו יכולים להציל הרבה; אבל אין ספק שאילו כאבנו את כאב אחינו כראוי, אילו הרימונו צעקה והרעשנו עולמות, שרוזוולט יכריז התראת מחאה חריפה המלווה במעשים היינו יכולים להאט בהרבה את תהליך הרצח ההמוני, היינו עדים לטרגדיה האיומה ביותר בתולדותינו ושתקנו.

לא אדון עכשיו על פרטים; זהו פרק מכאיב ביותר. אבל כולנו חטאנו בשתיקה למראה רצח מיליונים. האין אנו עומדים כולנו לפני כס המשפט של רבש"ע בגלל החטא הנורא של "לא תעמוד על דם רעך"? בייחוד כשהחוטא נוגע לא רק ל"רעך", אלא ל"רעיך"- למיליוניהם!

כשאני אומר "אנו", כוונתי לכולנו- וגם אני בתוכם- חברי הסתדרויות רבנים ובעלי בתים- אדוקים וחופשיים- הסתדרויות יהודיות פוליטיות מכל המינים… ההשגחה מנסה אותנו שוב פעם במשבר העובר על ארץ ישראל. מן הראוי לקבוע כאן בגלוי: אין הדבר נוגע לעתידה הפוליטי של הארץ בלבד. מזימות הערבים אינן מכוונות רק לעצמאותה המדינית, אלא כלפי עצם קיומו של הישוב בכלל…."  

הדברים נאמרו בצורה ברורה, אולם לא קל להפנימם וליישמם.

אחד האנשים שהסיק את המסקנות,

 ואולי יותר מכל אחד בדורנו,

היה יהונתן פולארד.

פולארד, ששבעים מבני משפחתו נספו בשואה באירופה, לא יכול היה לראות את החיפוי האמריקני על אמצעי ההשמדה ההמונית של הערבים נגד ישראל. לכן מסר לישראל את המידע על סכנות ביטחוניות קיומיות, מידע שנמנע מישראל בניגוד להוראה חתומה מהנשיא רייגן. כך כתב יהונתן  פולארד בתחילת תקופת מאסרו, לרב ששאל אותו –  מה היו  מניעיו להעביר לישראל את המידע הביטחוני:

"האם היה עלי לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר, שעה שסכין ננעץ בגבה של ישראל?  איזה יהודי המכבד את עצמו יכול היה לעשות כך?…

ככלות הכל, אותו גז בו השתמשו הנאצים לפני 40 שנה, לרצוח בו את אחינו באירופה, יכול היה בקלות לשוב ולשמש בידי הערבים להשמדת הישוב היהודי בארץ ישראל.

האם באמת ציפו ממני לאפשר להיסטוריה לחזור על עצמה, ולא לעשות דבר על מנת למנוע אסון מעמינו? האם יכול היית אתה לעמוד מנגד ולתת לדברים להתרחש?

אני מודה, הפרתי את החוק. אך לומר לך את האמת, מעדיף אני להעלות רקב בכלא, מאשר לשבת חס וחלילה שבעה על מאות אלפי ישראלים, שעלולים היו למות בגלל פחדנותי".

יהונתן פולארד  הוכר כסוכן ישראלי, שחרורו הובטח ע"י קלינטון בהסכמי וואי (98), אולם הוא עדיין נמק בכלא בארה"ב ומצבו קשה ביותר. המערכת החיסונית שלו קורסת, הוא סובל מלחץ דם "מחוץ לסקאלה", כולסטרול גבוה, דלקת פרקים כרונית, גלאוקומה, התקפות קשות בכיס המרה, דימומים וסחרחורות, בחילות וכאבי ראש: "במשך 24 שנה אני מדמם באיטיות עד מוות לנגד עיני כל עם ישראל. במשך 24 שנה נותרו זעקותיי לעזרה חסרות מענה… אם חס וחלילה יאזל הזמן, לא תהיה שום דרך לכפר על החטא של עמידה על דמו של אח… ".

היש אפשרות לשחרורו של אחינו יהונתן?

לפני סיום כהונתו של בוש היו בקשות רבות לשחרור פולארד,והנשיא בוש לא נתן תשובה שלילית, אלא העביר את כל הנושא לנשיא החדש אובמה. זה האחרון יכול לפי החוק בארה"ב, לתת חנינה ליהונתן באופן מיידי. הבעיה הגדולה הייתה בהתנהלות ממשלות ישראל בעבר, שלמרות הכרה וההתחייבות הרשמית  לפעול שחרור פולארד, לא פעלו בנחרצות להצלתו. ערב סיום כהונתו של בוש החמיצה ממשלת ישראל את שעת הכושר, לא לקחה  אחריות על יהונתן, לא ייצגה אותו מול ארה"ב, ולא פעלה לגייס תמיכה בשחרורו בקונגרס ובסנאט. בנימין נתניהו נראה כמי שעשוי לנהוג אחרת. בתקופת כהונתו הראשונה פעל בנימין נתניהו לשחרור פולארד, ובהיותו באופוזיציה אמר לפני כשנתיים:

 "…אני חשבתי שהיחס של מדינת ישראל לפולארד לאחר שנשבה, היה מתחת לכל ביקורת… הוא פעל בשליחות מדינת ישראל, הוא היה חייל של מדינת ישראל ואנחנו לא משאירים חיילים בשדה הקרב… ניסיתי ללא הצלחה בהסכמי וואי והביא לכך שקלינטון ישחרר אותו… ואני הרגשתי… שאם אי פעם אחזור לתפקיד, אני אמצא את הדרך לשחרר אותו."

 כיום כאשר בנימין נתניהו חזר לכהן כרוה"מ – הגיע הזמן לקיום הדברים, להשיב את הצדק אל כנו ואת יהונתן הביתה. זהו מבחנה הגדול של הממשלה החדשה, הנוגע בשורשי קיומנו הלאומי, והמוסרי. מה שנחוץ בדחיפות הוא החלטה איסטרטגית של רוה"מ להציל את פולארד במהרה, ומתוך כך לפעול בנחרצות לשחרורו. ביום השואה נשוב ונשאל את עצמנו ואת כל מנהיגי הציבור: יהונתן פולארד הפנים את לקח השואה ועשה הכל להצילנו –  אולם מה אנו עושים למען הצלתו?!

על כולנו לעשות הכל כדי לתקן את העוול המתמשך, שנעשה למי שהציל יהודים רבים, ופעל למנוע שואה נוספת מעמנו. עלינו להזדרז ולפנות  לראש הממשלה ולכל הסובבים אותו, לחזקו לקיים את דבריו ולפעול במהירות לשחרור יהונתן, לפני שח"ו יהיה מאוחר מדי.

יחד עם זאת חשוב לכתוב ליהונתן לכלא (מכתבים באנגלית) ולחזק את רוחו,  להזכירו ולהתפלל למען שחרורו (יהונתן בן מלכה).