לאחר יותר מ-9,000 ימים שבהם הוא מוחזק בכלא, מאמין עכשיו המרגל היהודי ג'ונתן פולארד כי שחרורו קרוב מאי-פעם. "בכל יום אני קם בבוקר ומתפלל שהיום הוא היום", הוא אומר למעריב מתאו שבכלא הפדרלי השמור בוטנר, במדינת צפון קרוליינה. "אני מתפלל שמנהל הכלא ייכנס לתאי סוף-סוף ויצווה עליי:'אסוף את החפצים שלך, פולארד, אתה הולך היום הביתה!'"

אסיר מספר 09185-016 מכיר תודה לישראלים ששולחים לו מכתבים ומסייעים לו לעבור את הימים והלילות מאחורי הסורגים. "אני מקבל לא מעט מכתבים מישראל", הוא אומר.

"אני תמיד מתפלא שאנשים בישראל עדיין זוכרים אותי ושאכפת להם ממני. שהם רוצים אותי בבית. המכתבים הם החמצן שלי. במכתבים הללו אנשים חולקים עמי לפעמים סיפורים אישיים. חלק מהסיפורים פשוט מדהימים. אני תמיד נפעם מהאומץ והכוח של העם הזה. אני מרגיש מבורך להיות חלק ממנו". בדמיונו הוא כבר רואה את המפגש שלו עם רעייתו אסתר בישראל.

"אשתי אסתר היא קרן האור של חיי", הוא אומר. "האמונה שלה בי, העידוד, האופטימיות והמסירות שלה, הם שנתנו לי את הכוח לשרוד בזמנים הקשים ביותר. אני מדמיין כיצד זה יהיה כשיגיע היום שאשתי האהובה תרוץ אל זרועותיי הפתוחות כשאגיע לנמל התעופה בן-גוריון. אני מצייר לעצמי את החיבוק מלא השמחה שלנו.

"אני מדמיין כיצד אני מחזיק אותה קרוב קרוב אליי במשך דקות ארוכות, בשעה שדמעות של אושר זולגות על פנינו. אני מנגב את הדמעות שלה, מנשק את עיניה ואומר לה שוב ושוב: 'אסתר, אנחנו בבית! אנחנו סוף-סוף בבית!' ומסביבנו יהיו משפחה וחברים, החולקים יחד עמנו את האושר הזה. צוחקים ומחייכים ומקבלים אותנו בברכה בבית".

מאמר נוקב של האב

המאמצים להביא לשחרורו של פולארד נמשכים בכל החזיתות. אתמול פורסם ב"וושינגטון פוסט" מאמר שכתב אביו, מוריס פולארד, יחד עם עו"ד דיוויד קירשנבאום. וכך כתבו: "לפני 25 שנה, בחודש הזה, ג'ונתן פולארד, אזרח שעבד כאנליסט באגף המודיעין של הצי, נעצר בחשד שהעביר לישראל מידע אמריקאי מסווג הקשור לעיראק, סוריה ומדינות ערביות נוספות, כולל עדויות לפיתוח של נשק כימי על ידי סדאם חוסיין. פולארד נדון מאוחר יותר למאסר עולם – האדם היחיד שקיבל עונש כזה עבור ריגול למדינה שהיא בעלת ברית של ארצות הברית".

האב הזכיר את לורנס קורב, שהיה עוזר שר ההגנה האמריקאי בזמן מעצרו של פולארד, הפועל למען שחרורו ופנה לנשיא ברק אובמה שיקל בעונשו. הוא נוקב בשמותיהם של מרגלים נוספים שנדונו לעונשים הרבה פחות חמורים. "סוכן הסי-איי-אי דיוויד בארנט, שמכר לסובייטים את שמותיהם של 30 סוכנים אמריקאים, נדון ל-18 שנות מאסר ויצא על תנאי אחרי עשר שנים", כותב האב.

"מייקל ווקר, דמות מפתח ברשת הריגול הסובייטית של משפחת ווקר, נדון ל-25 שנות מאסר ושוחרר אחרי 15 שנים. ויליאם קאמפילס, סוכן סי-איי-אי, שמכר לסובייטים מדריך למערכת לוויינים אמריקאיים, נדון ל-40 שנות מאסר ושוחרר אחרי 18 שנים".

בסיום מאמרו טוען האב: "המסר עבור מי שמתנגד לשחרורו של פולארד הוא שאנו יכולים להעלים עין מריגול מצדן של מצרים, סעודיה וסין, לקצוב את עונשם של אלה שחשפו סוכנים אמריקאים או כאלה שהעבירו מידע על רכיבי מודיעין אלקטרוניים, נשק מתקדם ודברים נוספים, אבל העברת מידע על מדינות ערביות ללא אישור כדי להזהיר את ישראל מפני איום קיומי – זה בלתי נסלח. עבור פשע שכזה, אפילו 25 שנה בכלא זה לא מספיק".

[מעריב]