כמו בכל שנה, גם הפעם אנו עומדים בצפירה ערב ובוקר ומתייחדים עם זכרם של מי שפעלו למען עם ישראל ובטחון ישראל ושילמו על כך בחייהם. כמו תמיד, שוב נבטיח להצדיק את הקורבן שהוקרב ומוקרב מדי יום כדי שעם ישראל יוכל לזכות למדינה בארץ ישראל.

כמו בכל שנה ב-21 השנים האחרונות יהיה יהודי אחד, אי שם באטנר שבצפון קרולינה, שידמיין לעצמו את קול הצפירה ויעמוד דום לזכר הנופלים. הקולות שישמע באזניו באותה עת יהיו קולותיהם של הרוצחים, האנסים ושאר שפלי המין האנושי עמם הוא נאלץ לחיות כבר למעלה מ-2 עשורים. מי כמוהו מבין מהי משמעות הדבר לשלם מחיר בשל פועלך למען עם ישראל ומדינת ישראל. יש כאלה שאומרים שמאסר עולם לא קצוב הוא מהרבה בחינות גרוע יותר ממוות…

אך יהונתן לא מת. הוא שם, נמק בכלא, מחכה שהעם שלמענו הקריב כבר 21 שנה מחייו יתעורר וישים קץ לעוול ולהפקרה. הוא לא תיאר לעצמו ש-21 שנה אחרי הוא עדיין ינמק שם בכלא – ומי שהפעיל ולאחר מכן הפקיר אותו – יהיה שר.

קל לעמוד 2 דקות בצפירה ולהרגיש שבכך מילאנו את חובתנו כלפי מי שמסרו נפשם למען המדינה. אך האם לא הגיע הזמן שנביא לפולארד את יום העצמאות שלו בטרם נאלץ ח"ו לצרף אותו לרשימה של יום הזיכרון?